טיול שורשים למרוקו ? אז למה לא על גבי אופניים?

184.jpgכמו רבים, גם אני חשבתי על טיול שורשים במרוקו ביחד עם בני משפחתי, לפני מספר חודשים חיפשתי באינטרנט פרטים לגבי "סובב כינרת" ונתקלתי במודעה על מסע למרוקו.כשראיתי שבאחד היעדים מגיעים לעיירה ארפוד בה נולדתי, התקשרתי מיד להראל נחמני יוזם המסע, לקבל פרטים. את הנסיעה קיבלתי כמתנה ליום הולדתי החמישים, ממשפחתי היקרה שלא נתנה לי הזדמנות להתלבט וחייבה אותי לנסוע.

כשהתחלתי לעכל את הרעיון, עלתה במוחי המחשבה לצרף למסע את חברי הטוב חיים דהאן שלא היסס לרגע והחליט להצטרף. דרכינו מצטלבות מאז היותנו בגן ועד היום וייתכן שאפילו עלינו לארץ באותה אוניה במבצע "יכין" כשהיינו בני 3.   לרגע לא חשבתי שכך יהיה מסע השורשים לארץ מוצאי.

 

 

מתעניינים ונוסעים

כרוכבים חובבנים הגענו למפגש הכרות עם צוות המסע והמשתתפים הפוטנציאלים בביתם של צביקה וסוזי, הייתי מבוהל מהמפגש עם הרוכבים המקצועיים ש"חיים על האופניים" (כשכל אחד הציג את עצמו וניסיונו ברכיבה קיבלתי בעיטה מחיים שאמר בלחישה"השתגעת לאן הבאת אותי..." ).

ההכנות למסע היו חוויה בפני עצמה וכללו רכיבות הכנה מקצועיות בימי שישי בנופיה היפים שלהארץ ומחנה אימונים בסופ"ש בו לא השתתפתי. עם סיום כל רכיבה דאג שלמה אורבך מנהל המשלחת לשלוח דוח מפורט כהמשך לחוויית הרכיבה ותוכנית לרכיבה הבאה, שתרמה להעלאת הציפיות לקראת המסע. בנוסף לדוחות של שלמה דאגו שאר הצוות הניהולי של המסע, הראל, גונן, ענת ודני לשלוח מידע מפורט וחיוני כהכנה למסע, מפלס החששות הלך וירד עם צבירת הניסיון ברכיבות ההכנה ותרמה לכך הידיעה שהמסע מנוהל ע"י צוות מקצועי  ורופא - רוכב  פרופ' יצחק וינוגרד ששימש כרופא המשלחת.

שבוע לפני המסע התארחנו במסעדת "דארנה" לארוחת ערב ופגשנו בטעמו וריחו שלהאוכל שעתידים היינו לפגוש במרוקו, הייתה זו הזדמנות לפגוש את הצוות המורחב שאת חלקו הכרנו רק באמצעות הטלפון והאימייל ואת שאר הרוכבים עם בני זוגם ללא קסדות, בנדנות ומשקפי שמש.

שיגעון הקניות

כאחד שאינו מחשיב עצמו בקיא בתחום ובמיוחד ברכיבות בחו"ל, הרגשתי חוסר בשעות רכיבה ותחושה מתמדת שאין לי את כל הציוד הנדרש, ומצאתי עצמי מסתובב עם חיים בחנויות האופניים משלימים ציוד רכיבה וביגוד. הטיפים שקיבלנו מאנשי המקצוע ומרוכבים ותיקים העסיקו אותנו שעות נוספות, "הכי חשוב זה התאמת הכיסא, הכי חשוב זה לאכול בזמנים קצובים במהלך הרכיבה, לשמור על דופק קבוע, לקחת ג'לים בזמן מאמץ, לשתות משק האנרגיה, לא לעשות שום דבר מיוחד ולשתות הרבה מים, העיקר שיש לך פולאר או בעצם עדיף גארמין וכו', כמעט כל פעולת הכנה למסע הייתה עבורי בגדר חוויה ראשונית כולל הגעה לשדה התעופה עם הקרטון הגדול שבו ארונו את האופניים.

ממרוקו לשווויץ.....לפרטים הקליקו כאן 

 שיחות הכנה
ככל שמועד המסע התקרב גברה סקרנותי והתחלתי באיסוף מידע אודות החוויות והסיפורים ששמעתי בילדותי על מקום חייהם של הורי ועיר הולדתי. שוחחתי עם מספר אנשים שנולדו בארפוד שחלקם חזר לביקור מולדת, שוחחתי עם אימי, בני דודיי רבקה וישראל ועם בן העיירה ארפוד, פרופ'  שטרית שעלה לארץ גם הוא בגיל 3. בשיחות הכנה אלו קיבלתי תאור אודות העיר ותיאור סכמטי של מיקום הבית בו נולדתי, "... במעלה הכביש מהשוק...מצד ימין זה הבית של סבא מימון...בערך באמצע הרחוב...מצד ימין יש גן ומצד שמאל זה הבית של הבבא סאלי...כמה בתים לאחר מכן זה הבית שבו גרנו... בית שבצידו הימני יש חלון שמעליו מנורת רחוב ובצידו השני חלון עם סורגים שחורים ..ממול זה הבית של שמעון שטרית השותף של אבא...בערך שם... ואם לא תמצא תשאל את ז'ילאלי שגר בבית של הבבא סאלי, אם הוא עדיין בחיים...."(?)

 כל אחד והקרטון שלו

התחושה הייתה חדשה ומוזרה, להגיע לשדה התעופה עם קרטון גדול ובתוכו ארוזים האופניים, לפגוש את כל שאר המשתתפים כל אחד עם הקרטון שלו...ממריאים.

שדהתעופה קזבלנקה

המפגש הראשוני שלי עם מרוקו היה בשדה התעופה בקזבלנקה. לדאבוני לא זכיתי לשוחח עם אבי ז"ל על החיים בארפוד, אך השתוקקתי לפגוש את שותפו לעסקים, שמעון שטרית, עמו היה נוסע מארפוד לפאז בענייני עסקים. לאחר הנחיתה בקזבלנקה, בעודי מעכל את הנחיתה,פונה אלי תושב מקומי שמתעניין מאיפה אנחנו ולאן אנחנו נוסעים, עניתי מישראל ולאחר מספר שאלות נוספות אמרתי לו שאני במקור מארפוד ותגובתו המתלהבת גררה שיחה, במהלכה גיליתי שהוא האחיין של שמעון שיטרית, הוא חיי בקזבלנקה ואבא שלו בניו יורק, המפגש הספונטני היווה עבורי יריית פתיחה למסע שורשים מרתק.

בנסיעה הארוכה מקזבלנקה לפאז נסעתי בג'יפ עם מישל אדרי ממנו שמעתי רבות על החיים והתרבות של היהודים במרוקו. מישל חי בקזבלנקה ושימש כמתאם המסע במרוקו, בעזרת קשריו הענפים והיכרותו עם התרבות המקומית התאפשרה לנו רכיבת VIP לאורך המסע, בו המשטרה והצוותים מקומיים ליוו אותנו ופילסו בעבורנו את הדרכים לאורך כל הרכיבה.

יוםרכיבה 1 – פס

לאחר פריקת הציוד והרכבת האופניים בעזרתו של גונן הרפז המנהל המקצועי ושאר הצוות,התחלנו את המסע ברכיבה קצרה של כ 40 ק"מברחובותיה   היפים והמיוחדים של העיר פאז. לאחר מכן יצאנו לסיור מודרך בעיר בהדרכתו של דני הירשטיין  שבנוסף להיותו חלק מהנהלת המסע הוא שימש כמדריך הטיולים לאורך כל המסע ובעזרת הכרתו המעמיקה של האזור וסגנונו המיוחד יצראת האיזון האידיאלי בין מסע רכיבה לטיול בנופיה המיוחדים של מרוקו. פתיחתו של המסע בעיר פאז בירתה התרבותית והדתית של מרוקו, לאורך הארמון, המבנים והמראות המיוחדים,המפגש עם בעלי המלאכה השונים בחלק מסימטאותיה הצרות (מתוך 14 אלף) של העיר העתיקה והארוחה במסעדה בעלת אופי וטעמים מיוחדים, עוררו את החשק לטעום עוד מאופייה המיוחד והמעניין של מרוקו. בעבורי הנסיעה ברחובותיה של פאז היו מרגשים במיוחד. גרתי שם במשך כשנה בהיותי בן 2.5, בזמן שבני משפחתי וקרובי המשפחה היו בדרכם לארץ, אימי לא הורשתה לעלות לארץ בשל היותה בהריון ונאלצנו לגור בפאז כבתחנת מעבר,עיר אותה אבי הכיר היטב במסגרת עבודתו.

 יום רכיבה 2 – איפרן

את יום הרכיבה השני התחלנו בעיירה איפרן בלב הרי האטלס התיכון, עיר בעלת מבנה ונוף אירופאי. רכבנו כ 120 קמ' בתוך יערות ובקרבת הרים מושלגים לכוון העיר מידלט. מהסיפורים שמעתי שבחודשי הקיץ החמים היו שולחים את הילדים/המתבגרים לקייטנות באיפרן. לאחריום רכיבה קשה זה הרגשתי שאם אני עובר את היום הזה, סביר להניח שאצליח להתמודד גם עם שאר הימים, ולשמחתי כך היה.

יוםרכיבה 3 – מידלט לארפוד

יום הרכיבה השלישי היה מלווה בהתרגשות לקראת המפגש עם העיירה בה נולדתי. הרכיבה הייתה ארוכה כ 120 קמ', אך הידיעה שאנחנו רוכבים לעיירה ארפוד שבה נולדתי הייתה בעבורי רוח גבית שאפשרה לי לרכוב ביתר קלות (יואב וצביקה שהיו יחד איתי בקבוצה האחורית שאלו אם מילאתי רד-בול במקום מים בבקבוקים ).

הייתה זו חוויה מיוחדת לרכוב לאורכו של נהר הזיז שעליו שמעתי רבות, לפגוש את המראה המדהים של נאת המידבר הענקית מלאת עצי תמר וגידולים נוספים שליוו אותנו לאורך כל הרכיבה עד לארפוד, שם קיבלו אותנו במוזיקה ובמחול בכניסה למלון.

.יוםרכיבה 4 – ארפוד

יום הרכיבה הרביעי מהמרגשים שהיו לי במסע. הבוקר של אותו יום היה לחוץ במקצת. תחילת הרכיבה הייתה מתוכננת ל 9:30 ורציתי להספיק לבקר בבית בו נולדתי. התלוו אלי באחד הג'יפים,מישל, חיים וצוות הצילום של המסע, חנן פרץ וריצ'רד האריס, ע"פ התיאור הסכמאטי הגענו לבית שהיה ריק, השכן בדירה הסמוכה פתח לנו את הדלת, הופתעתי והתרגשתי מאוד לפגוש את הבית בצורה הדומה לתיאור שקבלתי, כשעמדנו לצאת נזכרתי בתיאור של אימא שלי שבאמצע המסדרון היו מדרגות לעליית גג ואכן עלינו לעליית הגג בה היו מספר חדרים נוספים בהם גרו בני המשפחה המורחבת.

כשיצאנו שאלנו את השכן (מבוגר מעל 80) אם הוא הכיר את המשפחה, את סבא שלי "מימון דהאבי"(מימון הצורף) ותגובתו המרגשת הייתה, וודאי אני עבדתי אצלו. אמרנו לו שייתכן שנחזור אליו בערב אבל  לא התאפשר כי הרכיבה הסתיימה בשעה מאוחרת.

בתחילת הרכיבה עצרנו בבית העלמין היהודי של ארפוד בו קבור רבי שמואל אבו חצירה אבא  של הבבא סאלי (שחיתן את ההורים שלי). באותו ביתע למין קבורים גם הסבא שלי מימון והסבא יעקב.ברכיבה קבוצתית של כ55 קמ' רכבנו לכיוון הדיונות שם פגשנו את שבט הגנאווה שקיבלו אותנו במופע מוזיקלי מיוחד. משם נסענו לדיונה הגדולה טיפסנו לאחת הפסגות וישבנו לצפות בשקיעה המרהיבה בחולות המוזהבים של הדיונות האינסופיות.   בחזרה לבית המלון חצינו שוב בנסיעה את העיירה ארפוד שרחובותיה היו מלאים בדוכנים, חנויות ובתי קפה פתוחים. לא הצלחתי להתאפק,  קצת לאחר ההתארגנות במלון קפצתי שוב ביחד עם מישל וחיים לעיירה, אך לצערנו כל הפעילות בשוק הסתיימה מלבד בית קפה אחד בו ישבנו לשתות קפה.

 יוםרכיבה 5 – קניון הטודרה

יום הרכיבה החמישי כ 80 קמ', היה אחד מימי הרכיבה היפים במזג אוויר נהדר אל עמק הטודרה שם ראינו "משוגעים" נוספים המטפסים על צוקי הגרניט האדומים. משם המשכנו לאורך נחל מלא המים בין הבוסתנים והקסבות לעיירה דאדס.

 יום רכיבה 6– קניון הדאדס

יום הרכיבה השישי כ 75 קמ', עוד יום רכיבה יפה במזג אוויר אידיאלי.רכיבה לאורך הנהר אל תוך קניון הדאדס בין הכפרים והקסבות הבנויות בסגנון מיוחד המשתלב בנוף המקומי. כיף היה לפגוש את היחס של האוכלוסייה המקומית שם ובכל מרוקו,תושבים מברכים ומנפנפים ולשלום ואומרים מילות עידוד. בקצהו של הקניון טיפסנו בכביש התלול והמפותל שרובנו חששנו מפניו אך התברר שהוא לא היה כל כך קשה ואם הייתה ניתנת לנו ההזדמנות היינו עושים זאת פעם נוספת, טעמו של התה עם הנענע במעלה ההר היהמשובח במיוחד. משם המשכנו לעיירה וארזא זאת ובדרך ביקרנו בעיט בן חדו אחת הקסבות הגדולות והיפות באזור. הנסיעה לקסבה הייתה באוטובוס, אילן, חיים ואני נסענו בג'יפ ביחד עם מישל שרצה לבקר באחד מבתי העלמין בעיירה סקורה שבדרך, עצרנו רוכב אופנוע שהסכים להתלוות אלינו ולהוביל אותנו לבית העלמין, כשהגענו לבית העלמין פגשנו פועלים שמשפצים את בית העלמין ובונים מבנה ומצבות חדשות, כשנכנסו למבנה וקראנו את הכתוב על המצבה, חיים זיהה בהפתעה שמדובר באח של סבתא שלו ניסים עראמה, התקשר מיד לאמא שלו שאמרה לו  שהיה לו אח בשם דוד וזה היה השם על המצבה הסמוכה, דוד עראמה.

 יום רכיבה 7– טיזן טישקה

יום הרכיבה השביעי היה אחד מימי הרכיבה הקשים, טיפוס מתמשך לאורך של  45 קמ' ברכס הגבוה של טיזן טישקה בין ההרים המושלגים של הרי האטלס ולאחר מכן ירידה תלולה של  כ 30 קמ' המלווה בתחושת ניצחון. בעבורי זה היה סוף המסע מאחר ולא תכננתי לעשות את היום האחרון לעמק האוריקה.

 יום רכיבה 8– עמק האוריקה

ביום הרכיבה האחרון התפצלה הקבוצה לשניים, חלק רכבו בעמק האוריקה והחלק השני יצא לטיול מודרך עם דני בעמק. חיים ואני בחרנו להישאר במלון ולהוסיף יום אחד לטיול בעיר מאראקש. סוף סוף יום טיול ללא אופניים באתרים וברחובותיה היפים של העיר האדומה,ביקור מלאח (אזורים בהם גרו היהודים במיוחד בערים הגדולות (גטו) היהודי וכניסה לבית הכנסת המקומי ולסיום שוטטות בסמטאות השוק הענקי של עיר.

 אני שמח על ההזדמנות הבלתי מתוכננת שנפלה בחלקי להשתתף במסע מיוחד ומרגש זה ביחד עם צוות מדהים וקבוצת רוכבים נהדרת שהיה לי העונג להכירם, חוויה שתפעם בזיכרוני לשנים רבות.

[יעקב אילוז]