[אבי גנאור]

ארבע ימים ושלושה לילות סביב חווית רכיבה שהחלה ונסתיימה בכפר קטן בהרי הדרופי שבבולגריה. אלה היוו רק את הקדימון לטיול הבא. כן , ממש באותו המקום ואולי קצת הלאה.

אודה על האמת, מאז שבני רוני ו- גילי חזרו מאושרים ומלאי חוויות לאחר שהות שלווה ומוסיקלית בת שבועיים בהרי הדרופי שבבולגריה קיוויתי להגיע לאזור למסע על אופניי, אבל משום מה למרות שחלפו מאז כמעט שנתיים לא עשיתי מאום כדי לממש את הפנטסיה.

וזו היתה גם הסיבה כשאיציק שליו (בולגרי בסתר) שמוכר לרבים מהעוסקים בענף האופניים, כבעליה של חב’ איטקס המייצגת את תערוכת האופניים בקלן, סיפר לי על ההזדמנות לצאת לכמה ימי רכיבה בהרי בולגריה ולהתגורר בבית קטן בכפר, קפצתי על ההזדמנות כשאלי מצטרפים בשמחה גם שותפי עמיקם ,רעייתי חנה ,ידידתנו נווית וארז גלזר , שהוא למי שאינו מכיר, (ואין הרבה כאלה) מדריך אופניים מוסמך ורוכב מצוין בזכות עצמו.

סוף סוף הגיע היום הגדול שבו המראנו לסופיה אבל לפני זה רגע אחד! מה עם האופנים, כיצד עולים עימם למטוס? וכמה זה יעלה לנו? לא יעלה! סוכנת הנסיעות הנאמנה שלנו הודיעה לאל-על מראש שאנחנו מגיעים לטיסה עם אופניים ולא נדרשנו לשלם עבורם שום תוספת והחברים הטובים מ"בייק-קלאב" פירקו את אופני בערב שלפני, וארזו אותם לטיסה בארגז קרטון שלתוכו אגב, השחלתי גם בגדי רכיבה, נעליים, ציוד עזר ומעיל (למקרה של קור וגשם בהרים הלא נודעים)

לאחר טיסה בת שעתיים וחצי בצינור המעופף של אל-על ובואינג נחתנו בשעה 2130 בסופיה הבירה. פגשנו שם שדה התעופה חדיש ומודרני אך קר ומרוחק. הפקידים הבולגרים חמורי סבר אבל מלבד לשאלה אחת : מה יש לכם בארגזים האלה, הם לא הציקו לנו ותוך עשרים דקות מהנחיתה היינו כבר מחוץ לשדה שם המתינו לנו פלמי ומיקי , שני נהגי המוניות שהוזמנו על ידי איציק מראש כדי להסיע אותנו מהשדה היישר להרי הדרופי בואך לכפר הציורי דורוקובו שבו התגוררנו. ועוד מילה על פלמי , הוא דובר אנגלית , מעלה חשובה ונדירה ביותר כשדובר בבולגריה בכלל ובהרי הדרופי בפרט .

לא נרבה מילים על הנסיעה המפחידה בחשכה הבולגרית בין צוקי ההרים והכבישים המפותלים ורק נציין כי לאחר שעתיים וחצי כבר היינו באחד משני הבתים המאובזרים למשעי שהועמדו לרשותנו בכפר, לגמנו קפה חם או שוקו (כל אחד לפי בחירתו) ונפלנו שדודים היישר למיטות.

 מזג אויר מתעתע. בבוקר התעוררנו לשמע ברקים ורעמים שהזכירו לכמה מאתנו חוויות לא כל כך נעימות ממלחמות ישראל, ומייד תפשנו שאכלנו אותה, "לרכוב על אופניים כבר לא נצא היום". טוב אז במקום לרכוב יצאנו למכולת המקומית שבעליה לא יודעים אף מילה אחרת מבולגרית , רכשנו מכל הבא ליד ומכל טוב (בחצי מחיר ממה שמקובל בארץ) ולמרות שבורקס לא מצאנו, הכנו סלט ישראלי ,חביתות ושאר מטעמים אותם טרפנו בארוחת בוקר לתפארת-כאילו שכבר רכבנו 100 קילומטרים בשטח ונכנסו לאוברדפט של קלוריות.

עם תום השחיתות פנינו לפריקת המטען ולהרכבת האופניים ועד שסיימנו ,בשעה 1100 לערך ךפתע יבשו השמיים והשמש הפציעה לה מבן העננים והתגלתה במלוא תפארתה . לא חיכינו יותר מדי שלפנו את האופניים מהמחדסה ומייד יצאנו לדרך....(אגב, הנשים עלו על טקסי לטיול ממונע לאגמים שלהבדיל מאצלנו ממוקמים דווקא בפסגות ההרים שמסביב אך על ההרפתקה שלהן – בפעם אחרת)

 אופס’ איפה אנחנו?

קצת נתונים : באתר "למטייל" מגדירים את הרי רודופי כהרים נמוכים יחסית (עד 1800 מטר) המכוסים יערות וכפרים הנמצאים בדרום בולגריהממזרח להרי פירין ועד לעיר סמוליאן. שמצפון. גבולם בנהר מריטסה הגדול החוצה את מרכז בולגריה, ומדרום הם זולגים מעט לתוך יוון. הגיר והשיש הבונים את ההרים עברו תהליכי בליה קארסטית וגם הנחלים לא טמנו שם ידם בצלחת וחפרו בסלע, דבר שיצר נוף מצוקי יפה, קניונים עמוקים וכ-800 מערות גדולות.

הרי הרודופי מתחלקים לשני גושים עיקריים הגוש המערבי ובו העירדוספאט (Dospat) והעיר באטאק (Batak) לכל אחת מהן אגם, אזור עשיר במים ונרחב יותר, ניתן למצוא ערים הבנויות על תיירות של מעיינות חמים וספא כמו דבין וולינגראד (הסמוכה לכפר שלנו ובה בית חולים ומרכז ספא מהגדולים בבולגריה) . הגוש המזרחי הוא אזור מצוקי וקארסטי ונראה מעניין יותר ומגוון מבחינה נופית, שם גם נמצאות הפסגות הגבוהות יותר של הרי הרודופי.

מיקומם הנוח, של הרי הרודופי, בין הממלכות והאפשרות להתיישב במקומות רבים, עם נגישות לערים מרכזיות ולאדמות חקלאיות נוחות וכמובן אקלים נוח, כמעט ים תיכוני, יצרו מצב בו הרי רודופי היו מיושבים כבר מימי קדם. אחד העמים שהתישב ברודופי היו התראקים, שישבו באזור בימי האימפריות הגדולות של היוונים והרומאים, שמם של ההרים אף נגזר משם אל תראקי שנקרא – רודופה.

אז אם לא אכפת לכם להיתקע במחוז כפרי במיוחד, צאו לשיטוט נינוח ברחבי הרי רודופי שמוגדר בוויקיפדיה כביתן של הקהילות המבודדות ובעלות הגיוון האתני הרב ביותר בבולגריה. הנוף כולל ערוצים מרהיבים ומדרונות סלעיים תלולים, הנפתחים אל שדות מדורגים ויערות אורנים. מסורות הסלאבים הבולגרים חזקות במיוחד ברודופי, וכאן חיה מרבית האוכלוסייה המוסלמית: טורקים ופומאקים, שאבותיהם המירו את דתם במהלך שלטון האימפריה העות’מאנית. בתקופה הקומוניסטית הוכרז אזור חיץ בן 20 ק"מ לאורך גבולה הדרומי של בולגריה, שהבטיח כי הכפריים באזור זה יישארו מבודדים. וכאן רבותיי חובבי הפידול, ממוקם גן עדן לרוכבי אופניים, תרתי משמע!

ירוק הוא הצבע

ונשוב ליום הרכיבה הראשון, כשמדובר בבסיס לטיולי אופניים (או מחנה אימונים לצורך העניין) לדורקובו כמה יתרונות: הכפר ממוקם בעמק בגובה של כ-850 מטרים מעל פני הים שמסביבו רכסי הרים מיוערים ופראיים שהגבוה שבהם מגיע לכדי 1800 מטר, כך שמדי יום ניתן לצאת לטיול מעגלי אחר ולשוב בסיומו עייפים אך מרוצים לבית המאובזר שממתין לכם בכפר. ולפיכך ביום הראשון עלינו על אופנינו (עמיקם ,ארז ואנוכי) חצינו את הכפר לכיוון מערב עד שהגענו לנחל/נהר (ששמו בבולגריה MUTVICA) וממש לפני הבית האחרון פנינו ימינה על דרך חצי סלולה לכיוון האגם BATAK שנמצא על הרכס מצפון מערב לכפר בגובה של כ-1200 מטרים. העלייה החלה בדרך החצי סלולה נמשכה כ-12 קילומטרים רצופים והפכה חיש מהר לשביל עפר כבוש (ולעיתים גם בוצי) שטיפס לאורך הנחל שזרם בכיוון הנגדי בינות לצמחיה עבותה ונקיקים מרהיבים

רכבנו בקצב מהיר אפופים בצמחיה ירוקה שבשלבים הראשונים ממש הכאיבה לנו בעיניים וסחטה משפתותינו שילוב של קריאות התפעלות ואנחות של קינאה בירוק הירוק הזה ובכמויות המים הגדולות ששוצפים במדרון. לאחר כשעה של רכיבה נמרצת בעליה המתונה כשמזג האויר מתעתע בנו בין שמש חמימה לגשם קל ומציק, הגענו לחופו של האגם בטאק ותוך חמש דקות מצאנו את עצמנו יושבים בבית קפה חביב ולוגמים אספרסו מכוסות פלסטיק חד פעמי שהגישה לנו בעלת המקום החייכנית.

לאחר האינטרמצו החביב חזרנו לאופניים והמשכנו לדווש לאורכו של האגם על קו המים בין שבילים ומדשאות ספוגי מים ובוץ שלמרבה הפלא היה מאוד חלק אבל לא היה דביק כך שלא נאסף ולא הכביד על האופנים. בדרך פגשו צוענים על עגלות שכאילו יצאו מסרטו של קוסטריצה, עדרי פרות, עדרי סוסים ואפילו..... לא רוכב אופניים אחד. לאחר כשעה הגענו לביתו של שומר היער (שבו ניתן לשכור מיטות לשינה בעונת הצייד(כן יש שם דובים) וממנו רכבנו בעקבות חבורת צוענים שרכבו על סוסים לכיוון הכפר קוסטנדובו. כתבתי רכבנו אבל בפועל זרמנו במדרון תלול ואינסופי בשבילים צרים (סינגלים) וחלקלקים שרובם נוצרו כתוצאה מגרירת גזעי עצים על ידי סוסים ממעמקי היער לכיוון הכפרים שבעמק. לאחר כחמישה שישה קילומטרים של ירידה רצופה וחלקה (רכיבה על תערובת של רקב ,בוץ ומים) הגענו לכפר וממנו ברכיבת שחרור מהירה על הכביש חזרנו לדורקובו לכוס בירה וסנדביץ בבית הקפה המקומי.

מתים על טרנינגים

ועוד כמה מילים על הכפר : תערובת של בתים נאים ומשופצים לצד , אורוות, חורבות ,ובתי איכרים מוזנחים מאבן ועץ כמו מלפני דורות ,בהם מתגוררים חקלאים על בהמותיהם ונשותיהם וילדיהם. חלקם צוענים, חלקם מוסלמים , וחלקם בולגרים (ממוצא טורקי) אך כולם כרובם לבושים יום ולילה בטריינינגים כחולים/אפורים (בדרך כלל עם פסים אדומים בצד). בכפר פועלות כחמש-שש חנויות מכולת ומספר דומה של בתי קפה. הבולגרים אוהבים לשבת בבתי קפה וללגום בירה שעה שהנשים החזקות והחסונות עובדות בשדה.או רועות את הצאן. וואלה, הבולגרים האלה, יודעים איך לחיות!

עוד אספרסו ועוד סנדביץ

ביום השני התעוררנו מוקדם ליום חמים ושמשי ,מיהרנו לשלח את הנשים ליום כיף בספא של וולינגראד(פרטים בנפרד) העמסנו את האופניים שלנו על המונית ויצאנו בנסיעה לעבר הרכס השחור והמאיים שהמתין לנו מעבר לעיירה וולינגראד ממנה טיפסנו בכביש מתפתל וארוך עד שהגענו לנקודה שנקראת במפה BJALA VOD הממוקמת בלב יער בגובה של כ-1500 מטרים (כשעה נסיעה מוולינגראד).

יצאנו מהמונית ומייד תפסו שלמרות השמש החמימה –כאן לא חם. ההפך הוא הנכון. קריר עד קר מאוד ולכן מבלי לבזבז יותר מדי זמן פצחנו מייד ברכיבה במדרון התלול כשאנחנו מזגזגים בין השבילים שמצאנו ביער, חלקם בוציים וחלקלקים וחלקם סינגלים כמעט כמו אלה להם אנחנו רגילים בארץ. לא נרבה במילים אבל היינו בלב היער. זה היה כיף אמיתי , פגשנו בדרך בכרי דשא , בעדרי סוסים חברותיים ובנוף שלא מהעולם הזה. לאחר כשעה ולאחר שחצינו בפעם האחרונה את הנהר (שהלך והזדהם ככל שהתקדמנו לאורכו) הגענו לכפר המוסלמי DRAGINOVO שם כמובן עצרנו לאספרסו כפול עם סנדביץ של גבינה בולגרית והענקנוציונים לבנות המין הי...הנקבי, שחלפו על המדרכה. ולאחר ההפסקה התחלנו לטפס (לאחר ברברת קצרה בשדות החקלאים) בעליה תלולה על הרכס לכיוון העיירה BROSKOVETA . העלייה היתה תלולה ולא קלה לטיפוס . חזרנו וטיפסו לגובה של כ 1100 מטרים, התברברנו מעט כשנכנסנו לסינגל שנחשף על ידי ושהוביל אתנו במדרון לשום מקום ומאז נקרא על ידי חברי על שמי "סינגל אבי".

טוב אז לאחר שהגענו לשום מקום וטיפסנו חזרה ברגל כחצי קילומטר תלולים מצאנו את הדרך הנכונה, התרשמנו עמוקות מעקבות של דב שעבר שם לילה קודם וכנראה שגם עשה את צרכיו על השביל, ודהרנו במדרון תלול ומשגע לצומת הכבישים המובילה לכפר וברכיבת שחרור קלה מצאנו את עצמנו שוב בקפה לוגמים בירה תחת השמים המטפטפים , רטובים אך שמחים ומאושרים.

כמה דקות אחר כך כשחזרנו לבתים נפתחו ארובות השמים הרעמים הרעישו, הברקים הבהיקו והחשמל בכל הכפר הלך פייפן. מה זה אומר? זה אומר שאין מים בברזים. לא מים קרים ובטח שלא מים חמים ואי אפשר להתקלח שכן בדורקובו המים מגיעים לבתים במשאבות חשמליות. אז במקום להתקלח נסענו להתקלח ולקבל מסג’ בספא (אבל זה כבר סיפור אחר). בכל מקרה לאחר כשעתיים החשמל חזר ועמו גם המים . מי אמר שאין קידמה בבולגריה?

המספרים שלנו

· עלות הטיסה לסופיה וממנה לתל אביב – 400 דולר 
· עלות לילה בבית מאובזר בכפר ל- 4 נפשות –60 יורו
· זמן נסיעה מסופיה לדורקובו-שעתיים 
· זמן נסיעה בין דורוקובו לוולינגראד- רבע שעה
העיר הקרובה (שעה וחצי) פלובדיב שהיא העיר השניה בגודלה בבולגריה
· חנות אופניים מודרנית קרובה - בפלובדיב 
· בית חולים קרוב –בוולינגראד
· מרכזי ספא ומעיינות חמים –בוולינגראד
· מחירו של כוס קפה בדורוקובו כחצי לבה (כשתיים וחצי שקלים)
· ארוחת ערב לשבעה אנשים במסעדה עלתה כ-55 לבה שהם כ-40 דולר
· בחשבון גס: אחד יורו= שני לבה 
· עלות נהג צמוד עם מונית ונסיעת ללא הגבלה ליום אחד -כמאה דולר

תעודת זהות (באדיבות ויקפדיה)

· שם מלא: הרפובליקה של בולגריה 
· שטח: 110,912 קמ"ר
· אוכלוסייה: תשעה מיליון נפש 
· בירה: סופיה (אוכלוסייה: 1.1 מיליון נפש) 
· תושבים: 85 אחוז בולגרים, 8.5 אחוזים טורקים, 2.6 אחוזים צוענים, 2.5 אחוזים מקדונים 
· שפה: בולגרית. טורקית ורומנית מדוברות בפי קבוצות מיעוט
· דת: 80 אחוז בולגרים אורתודוקסים, 13 אחוז מוסלמים
· ממשל: דמוקרטיה 

פרופיל כלכלי 
תוצר מקומי גולמי: 34.9 מיליארד דולר 
תוצר מקומי לנפש: 1,510 דולר 
צמיחה שנתית: 2.5 אחוזים 
אינפלציה: 11.4 אחוז 
ענפים מובילים: עיבוד מזון, מיכון ומתכות, אלקטרוניקה, מפעלים כימיים, שמן ורדים 
שותפים מסחריים עיקריים: גרמניה, איטליה, יוון 
חברה באיחוד האירופי: לא

מזג אויר

בבולגריה שורר אקלים ממוזג, עם חורפים קרים ורטובים, וקייצים חמים ויבשים. האביב, מאפריל עד אמצע יוני, הוא זמן טוב לבקר כאן, שכן מזג האוויר נעים, ובתקופה זו מתקיימים אירועי תרבות רבים. בקיץ (אמצע יוני עד ספטמבר) מזג האוויר יציב, ומתאים מאוד לטיולים ברגל ולפסטיבלים תחת כיפת השמיים, אולם חופי הים השחור עלולים להיות צפופים להחריד, ובעונה זו גם יהיה קשה למצוא מקום מגורים או אתר קמפינג שלא יהיה מלא. מאמצע ספטמבר עד אמצע מאי החוף יהיה נטוש כמעט לחלוטין. עונת הסקי מתחילה באמצע דצמבר ונמשכת עד אפריל. 

אנחנו טסנו לבולגרה באל-על (400 דולר) אך גם בלקן בולגריאן איירליינס מפעילה טיסות אל תל אביב וכמובן גם לסו פיה , אך זוהי חברת תעופה לא אמינה במיוחד. לפני שאתם רוכשים כרטיס טיסה הלוך ושוב לבולגריה, בדקו מהן עסקאות החבילה הזולות ביותר המוצעות לנופשים בחוף הים השחור. הן עשויות להיות זולות יותר, ותמיד תוכלו להשליך את תלושי ההנחה למלונות הנופש לשכור מכונית ולצאת להרים. נא ראו זאת כאופציה.