בדרך ל"קטיושה"?
מפגש קצר עם רוכב צעיר מרוסיה שופך מעט אור על צורת העבודה של פס הייצור הרוסי של ענף האופניים. אפשר לסכם את השיטה בשלוש מילים ברוסית: ראבוטה! ראבוטה! ראבוטה! (ולמי שעדיין לא הבין: עבודה עבודה עבודה!)
בערך יומיים לפני תחרות נגד השעון במכבייה נחתו באישון לילה שני רוכבים מרוסיה. הנבחרת שהייתה אמורה לכלול חמישה רוכבים צומצמה לשניים בלבד, אלכס שמידט בן ה - 26 שניצח באופן מרשים בשני המרוצים: בכביש באשדוד ובנגד השעון באורים ואיתו ולרי גרינקובסקי, בן 19 בלבד שסיים חמישי במרוץ הכביש אחרי שקיבל פנצ'ר בהקפות האחרונות והתעכב ארוכות.
לא היו להם מזוודות מפוארות וקשיחות, רק ארבעה ארגזי קרטון מתוכם הוציאו אופניים לא חדשים, הרכיבו אותם בזריזות והלכו לנוח.
ביום למחרת יצאו לרכיבה של כשלוש שעות בהרי ירושלים למרות החום הכבד.
לכל אחד מהם היו 3 חליפות רכיבה: אחת לאימונים, אחת למרוץ כביש ואחת לנגד השעון.
לאף אחד מהם לא היה מד וואטים על האופניים, שניהם משתמשים במדי דופק של פולאר 725 ללא פונקציות של מהירות וסל"ד, רק דופק וזמן.
אלכסיי רכב על שלדה לא מזוהה עם דיסק אחורי מלא בנג"ש ועל קולנגו CLX בכביש, ולרי על דה רוסה טנגו בנג"ש ו LOOK 585 בכביש.
את אלכסיי לא הספקתי לפגוש לריאיון, הוא טס כמעט מייד אחרי מרוץ הכביש ואת ולרי פגשתי בלובי של מלון "שלום" בירושלים", שם התארחו בין השאר ספורטאי המכבייה מענפי הטריאתלון והאופניים. הנה כמה עובדות על חייו של הרוכב הצעיר:
הוא בן 19, נולד ב – 16 באוגוסט 1990 ורוכב מגיל 13. הגובה שלו 1.83 מ' והוא שוקל 72 ק"ג.
עיר הולדתו טולה, רחוקה כ – 160 ק"מ ממוסקבה, שם הוא רוכב ולומד. ולרי לומד בקולג' מיוחד לספורט במוסקבה ולומד שם במשך 4 שנים אימון אופניים!
בשנה שעברה זכה במספר מקומות על הפודיום באליפות רוסיה בולודרום במקצועות שונים (מחסום השפה הקשה עליו להסביר ולי להבין בדיוק באיזה תחרות בדיוק).
הוא מתחרה גם בכביש, כולל תחרויות עם מספר שלבים, גם שם דורג במקומות טובים (טופ 5, טופ 10).
בכל שבוע ולרי מתאמן שבעה ימים, 10-12 אימונים וכ – 30 שעות בסך הכול (הוא לא ידע להגיד בדיוק, אני חישבתי ביחד איתו)
ולרי סיפר על המאמן שלו, סרגיי מרוזוב, בן 34, היה אלוף רוסיה במקצוענים, מאמן בדרגה הגבוהה ביותר המוכרת ברוסיה.
בכל אימון כמעט (למעט אימוני שחרור של שעתיים שבהם הם יוצאים לרכיבות סולו או ביחד עם חבר) המאמן נוכח. הוא מלווה את הקבוצה עם רכב ומנהל את האימון. בכל אימון יש 10-30 רוכבים, תלוי ביום ובמטרות של כל רוכב.
ולרי עבר בשנה שעברה מנוער לבוגרים.
הוא רוצה לזכות במדליה באליפות אירופה בולודרום ומתכוון לעבוד קשה כדי להגיע לקבוצת "קטיושה", לרמת קונטיננטל בשלב ראשון ואולי להמשיך לקבוצה הבכירה ברמת ה"פרו טור".
הקולג' בו הוא לומד מאפשר שילוב של לימודים ואימונים, המערכת והמורים מאד גמישים, הוא מקבל משכורת, אימונים, כלכלה, דיור ואין לו כלל הוצאות, הראש שלו פנוי להתמקד באימונים, בהתאוששות מהם ובלימודים. למעשה, הוא היה בשוק שבישראל כל רוכב צריך לממן את כל העיסוק בספורט מכיסו. הוא אמר שאם זה היה כך ברוסיה הוא לא היה יכול להיות רוכב ברמה כזו.
בתקופת החורף הקבוצה נודדת למחנות אימון ותחרויות במקומות חמים יותר כמו קפריסין (הצעתי לו להציע לקבוצה שלו להגיע לישראל בחורף ובאביב, קפריסין זה כבר לא רחוק...)
בתחרות הכביש התוכנית של אלכס ושלו היתה לחכות לשלבים המתקדמים ואז לברוח ביחד. לרוע המזל הוא קיבל פנצ'ר שמאד עיכב אותו. הוא גישר לקבוצה בכוחות עצמו אבל לא המשיך לקבוצת הבריחה הקדמית שכללה את אלכס, אייל רהט, ניב ליבנר ורן מרגליות אלא ניצח בספרינט והגיע חמישי כללי.
אלכס וולרי אכלו ארוחת ערב טובה ביום שלפני התחרות, הלכו לישון מוקדם, אכלו ארוחת בוקר, הכינו מעט חטיפים לדרך ושתו 4 בקבוקים (מים בלבד, לא איזוטוני) במהלך התחרות.
יובל גולן
