top_logo.png

  _________________________2_01.jpg



        

"כולם בי מקנאים ורוצים להיות אני"

 19.jpgמסודרת בצורת שורות על קו הזינוק ועתה הפכה לטור ארוך שהשתרך מאחורי הגלגל האחורי שלי. לפני שהספקתי לרדת לחלוטין לעומקו של המקרה, קמתי שוב על הרגליים והתחלתי לפתוח פער על כל אותם המתחרים שהייתי רגיל לחוש היטב את ענן האבק שהיו משאירים לי במירוצי העונה החולפת.

הדופק, שכל אותו הזמן שהה בעצבנות בתוך התחום האנאירובי, דאג הזכיר לי לחשוב על צעדי הבאים. המחשבות אשר החלו לצוץ בראש באותו הרגע ביקשו תשובה מיידית- מה לעשות עכשיו? האם להגביר את המהירות ולנסות לשמור על הפער? לחכות לשאר המתחרים ולשמור את הכוח לשלב מאוחר יותר? אולי לחכות להם ומיד להתקיף שוב בכדי לנסות לפתוח פער גדול יותר?

לפני שהספקתי לשקול את האפשרויות, הרגשתי משב רוח חזק וראיתי גוש צהוב גדול חולף על פני במהירות (גיא ברנדס). מאותו הרגע אני חושב שהוקל לי. כל השלבים של המשך התחרות עד המקום הקטן על הפודיום (סיימתי שלישי), לא היו קרובים מבחינת הלחץ והבלבול להרגשה של הובלת כל מקצה האקספרט לשניות בודדות. נדמה שכולנו תמיד רוצים להיות ראשונים, שואפים קדימה למצוינות, אבל נראה שאף אחד לא ממש מתעסק בשאלה מה יעשה ברגע שבו יהיה ראשון.

מאוחר יותר באותה עונת מירוצים ניצחתי באליפות ישראל באופני כביש לנערים. התחושה ברגעים שלאחר המירוץ היתה מדהימה. ההרגשה היתה מעולה - כולם מסביב פרגנו, עודדו ופיזרו אהבה והגשמתי את מה שהיה עד לאותו הרגע המטרה הגדולה ביותר שלי.

ימים ספורים לאחר מכן שאלתי את עצמי האם יש לי סיבה אמיתית לחזור למסלול המירוצים.

ואז הבנתי את משמעות הניצחון: ניצחון במירוץ אחד או בעונה שלמה הוא רק שלב אחד קטן בדרך להשגת מטרה גדולה יותר.

ספורטאי אמיתי לעולם אינו שבע ומסופק לחלוטין מהישגיו. תמיד יש פרט קטן שהיה רוצה לשפר, לזכות בתחרות נוספת, לשבור שיא נוסף בדרך להגשמה עצמית ולסיפוק.

חייהם של רוכבי האופניים המקצוענים באירופה נעים ממירוץ למירוץ, ממטרה אחת לזו שאחריה. תמיד שואפים להיות חזקים יותר, מהירים יותר, לשבור יותר שיאים ועם זאת, לעשות זאת באלגנטיות ובצורה מרשימה.

פניתי לשלושה רוכבים ישראלים, שכל אחד מהם מוביל בתחומו (XC, דאונהיל וכביש) בזירה הלאומית והבינלאומית, והקשיתי עליהם בשאלות: על מה הם חושבים בזמן שהם מובילים את המירוץ, מהי תחושת הניצחון ובאיזה מצב הם יחשבו על פרישה.

לפניכם התשובות:

 דרור פקץ’ (גארי-פישר) רוכב קרוס קאונטרי:

"כאשר אני מוביל את המירוץ יש לי תחושה שכל הרוכבים רודפים אחרי. למעשה, אני מרגיש הכי טוב כאשר אני מוביל את המירוץ. יותר קל לי לנהל מירוץ כמוביל מאשר כמובל. במהלך המירוץ אני יודע לפי קווים כלליים איפה אני צריך להיות ומתי, אבל מאידך אני גם קשוב להתפתחויות ולדינמיקה של המירוץ. במירוץ כמו ניצנים לדוגמה, אני מסמן לעצמי נקודה מסוימת במהלך המירוץ שאני יודע שבה אני מתחיל את הספרינט שלי, אם לא היו נסיונות בריחה מצד רוכבים אחרים קודם כן. ההרגשה כאשר אני מנצח היא הרגשה שעשיתי את המוטל עלי. אם אני מפסיד אני מנתח את התפתחות האירועים, לבדוק מה השתבש".

 

 נמרוד חמו (Six Six One/CCC) רוכב דאונהיל:

"כשאני מוביל במירוץ דאונהיל, תחושת ההובלה לא מתבטאת ברכיבה אלא בהתנהגות שלי בין ’Run’ אחד לשני. כשאני עומד בנקודת הזינוק אני כל כולי דרוך ומוכן לצאת אל המסלול.

Share

_________________________2_02.jpg

BANNER4.jpg

facebook.jpg

ofanaim_magazin199.jpgז

 
 
 
 
 
 
 
 

קוראים כותבים

מצאת מסלול רכיבה מענין? צילמת וידאו מגניב? הצטרף לקהילת הכותבים של אופניים! הצטרפותך תאפשר לך להוסיף ב"אזור הפרטי" אשר יופיע כאן כתבות ומסלולים, להשתתף בפורום אופניים, לנהל בלוג רכיבה, לקנות בחנות שלנו ולקבל עדכונים למייל בנושא אופניים

הניוזלטר שלנו

לקבלת עדכונים במייל על הנושאים הכי מענינים, המבצעים הכי חמים והחדשות האחרונות בנושא אופניים, הרשם לניוזלטר:

__________________________01.jpg

galil_ole_small.jpg

logo_jpg.jpg