יצרני האופניים מכים על חטא

priority2.jpg

מאת אבי גנאור

 שהות בת כמה שבועות בארה"ב הזכירה לי עד כמה אני מתגעגע לאופניים שלי -  איביס מוז'ו  2008 - שמהווים בשנים האחרונות מקור גאווה וליטוף לאגו שלי כרוכב.  ליבי מתמלא בעיקר כששואלים אותי: כמה עולים האופניים האלה ? ואני  משיב: טוב שלי כבר ישנים אבל הדגם הזה חדש עולה לפחות 25-30,000 שקל וכמובן שיש גם דגמים חדשים ומאובזרים יותר של אותה החברה שעולים הרבה יותר.
מימין: פריורטי לגבר
איביס  (IBIS)למי שאינו מכיר הם אופניי הרים  מתוצרת חברת בוטיק אמריקאית שמתמחה בייצור שלדות קרבון, שישראל למרבית הפלא היא יעד הייצוא הגדול ביותר שלהם בעולם אחרי השוק האמריקאי.  כיצד זה יתכן?   אין ספק שפועל כאן יבואן חרוץ  וסימפטי (מוטו אופן)  אבל לדעתי זה יתכן  בעיקר משום שהצרכן הישראלי ולא רק בתחום האופנים הוא "אולטרה קנסיומר", כלומר "צרכן על" מהסוג שאינו מהסס להוציא את מיטב כספו על המוצרים שלדעתו הם הכי טובים בשוק.  איביס אינו  יצרן  אופני הבוטיק היחיד שמצליח  בענף האופניים הישראלי וגם יבואני גיאנט, ספשלייזד, טרק , רידלי, קולנגו גוסט ואחרים מצליחים למכור בשוק המקומי הקטן שלנו אופניים יקרים שמחירם נע בין 15 ל-45,000 שקלים.

וכאן עולה השאלה האם כל הדיבורים האלה על מחיר  אופני היוקרה מרחיק מענף האופניים צרכנים פוטנציאלים לא מעטים שסבורים שכדי לרכב על אופניים צריך להיות מיליונר . רבים מהם   מעדיפים לעסוק בספורט  אחר והגידול העצום בשיעור  העוסקים בריצה מול אלה שעוסקים  ברכיבה על אופניים צריך להדליק נורה אדומה אצל היצרנים והיבואנים  כאחד כי בינינו...הרבה יותר כיף לרכב על אופניים ואת זה כולנו יודעים.

העיתון הכלכלי וול סטריט ג'ורנל שהקדיש השבוע  תשומת לב רבה לענף האופניים ומסתבר שגם שם שותפים להערכות בדבר מצבו העגום של ענף האופניים בארה"ב, אך מציין כי עדיין יש לענף תקווה שכן מסתבר שרבים מיצרני האופניים החלו לשים לב לצרכיו של הצרכן העממי, זה שמעוניין בסך הכול להוריד כמה קילוגרמים מהמשקל שלו ולשפר את מצב בריאותו . להשגת מטרות אלה מוכן הצרכן האמריקני לוותר על הישיבה בבתי הקפה לטובת רכיבה בפארק אבל לא מוכן להוציא מכיסו אלפי דולרים לרכישת אופנייים חדשים.  

הריצה ניצחה את האופניים
הרוכב העממי אינו יוצא לטרקים בפירינאים  ובוודאי שאינו זקוק לאופניי קרבון  שעולים בין 15,000 שקלים ל30,000 שקלים, אלא לאופניים פשוטים ואמינים שיוכלו להסיע אותו בשבילים ובעיר  במשך שעה וחצי שלוש פעמים בשבוע ואולי  גם לצאת לרכיבה משפחתית ארוכה יותר בסוף השבוע.
priority_bicycle1.jpeg
                                                                                                                                 משמאל: פריורטי לאשה
על פי נתונים שפורסמו בארה"ב (ומראה עיניים בפארק הירקון) להבדיל מענף הריצה שגייס וממשיך לגייס לשורותיו כמויות הולכות וגדלות של רצים והלכים, ענף האופניים נמצא בקיפאון. אמנם היבואנים מצליחים לשווק את האופניים היקרים לקהל ה"משוגעים לדבר"  שמהווה את הגרעין הקשה של הרוכבים אבל נכשל במאמציו לגייס רוכבים חדשים בשיעור  שיאפשר לענף להמשיך ולצמוח.  אם תעקבו אחר מרוצי המרתון והחצי מרתון  שהפכו לפופולריים גם אצלנו תוכלו להבחין בהמון ספורטאים שהולכים ברגל ואינם מתביישים בכך. לא צריך להיות אלוף כדי לעשות מרתון אך  לעומת זאת, רבים סבורים שאם הם רוכבים על אופניים הם חייבים להיות "תותחים" ושעליהם להצטייד באופניים הכי הכי ולרוב האוכלוסייה אין תקציב לאופניים כאלה.
בארה"ב, מי שתפשו את ההזדמנות והבינו את הצורך האמתי של הרוכבים העממיים היו דווקא בוני האופניים העצמאיים שתפשו את מה שהיצרניות הגדולות התמהמהו מלהבין. כך צמחו להם יצרנים קטנים שהחלו לשווק באינטרנט אופניים פשוטים וזולים שמאפשרים ללקוחות שלהם לרכב לעבודה  וממנה ולצאת לרכיבות ארוכות יותר בפארקים בסוף השבוע. אופניים אלה הם בדרך כלל פשוטים יותר, מאפשרים רכיבה זקופה ובחלק מהמקרים גם לא מלכלכים את הבגדים שכן הם מצוידים ב"שרשרת" מגומי שאותה אין צורך לשמן.
"אני רוכב על האופניים שלי רק מנקודה א' לב' מסביר  אחד הרוכבים  העירוניים בניו יורק "ואין לי שום כוונה לצאת לרכיבות של 30-40 מייל בסוף השבוע." רוכבת אחרת , עורכת דין במקצועה צוטטה גם היא כמי שאומרת שהיא רוכבת עם האופניים הפשוטים שלה לעבודה ובחזרה, בקושי 6 מייל ביום ומעבר לעובדה שהיא מאושרת מכך שהיא פטורה מהצורך לנהוג ולבזבז כלל כך הרבה כסף על דלק ועל חניה היא יכולה גם לעשות קצת פעילות גופנית בדרך. האופניים שלה אגב, עלו רק 550 דולר והדגמים היקרים יותר של אותו היצרן יעלו מקסימום  1000 דולר.

electra_townie.jpg

הגדולים קונים את העצמאיים
מה מהיצרנים הקטנים בארה"ב שנכנסו לנישה זו של הרוכבים העירוניים  משווקים את האופניים שהם בונים באינטרנט. ובאמריקה כמו באמריקה. אין לכם מה לדאוג. אתם מקבלים שם בדואר בדיוק את מה שמבטיחים. אחד מהם מציע באינטרנט במחיר זה את אופני "פריורטי"  שהם אופניים פשוטים עם שלדה קלאסית נקייה , צמיגים חסינים לפנצ'רים ושרשרת גומי שלא צריך לשמן. רשתות שיווק עצמאיות שכוללות עשרות חנויות אופניים במדינות רבות  החלו לשווק בשנה החולפת אופני סינגל ספיד שנמכרים ב200 עד 300 דולרים בלבד והביקוש לאופניים הללו הוא עצום.על פי נתונים שפורסמו בארה"ב  אופני הנוחות כפי שמכנים את הטרנד הזה נגסו בשנה החולפת 19% ממכירות האופניים בארה"ב. מכירת אופני המרוץ צנחה ב-3 אחוזים.

 מימין: טאוני של אלקטרה      
המגמה החדשה לא נעלמה מעיניהם של היצרנים הגדולים כמו גיאנט וטרק והם החלו ללטוש את עיניהם לשוק המתעורר של הרוכב העירוני /עממי והחלו לרכוש  רשתות שיווק ויצרנים קטנים שהתחרו  בנתח השוק שלהם. טרק עשו את זה כבר בשנת 2014 כשרכשו את יצרנית האופניים "אלקטרה" שמייצרת את אופני "טאוני" המוגדרים כאופני נוחות ומשווקים  גם בישראל. בשנת 2014 בארה"ב, היקף המכירות של אופני טאוני D7 -היה הגדול ביותר מבין כל האופניים ומחירם הממוצע לצרכן עמד על 500 דולר.

גיאנט שהיא יצרנית האופניים הגדולה בעולם נקטה לעומת זאת בטקטיקה אחרת. החברה הקימה חברת בת עם מותג עצמאי של אופני נוחות בשם" מומנטום". האופנים הלו נמכרים לצרכן האמריקאי ברשת האינטרנט במחיר של כ-400 דולר בלבד . במטה החברה בארה"ב  מדווחים שהמכירות של המומנטום גואות וגם שם מבינים שהשוק העצום של הרוכבים העממיים והעירוניים הוא השוק הגדול באמת. זה לא אומר שמעכשיו והלאה רוכבי האופניים בארה"ב או בישראל יוותרו על אופני קרבון עם 30  הילוכים או על אופני כביש עם הילוכים חשמליים ועל מותגים עם שמות יוקרתיים אבל יצרני האופניים מבינים סוף סוף שחוק המספרים הגדולים הוא זה שמנצח ופועלים בהתאם!